גזר דין בתיק ת"פ 1834-09

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות [עבירה לפי סעיף 335(א)(1) + סעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: החוק)] ואיומים (עבירה סעיף 192 לחוק).  לפי עובדות כתב האישום, ביום 12.10.07, היכה הנאשם באמצעות בקבוק יין מלא בעורפו של שכנו, המתלונן, בעקבות ויכוח בין השניים. הוא גרם לו לפצע שנתפר אחר כך בבית החולים ולנפיחות בראשו. אחרי שהמתלונן התאושש מהמכה, רדף הנאשם אחריו ושוב ניסה להכותו באמצעות הבקבוק.

יצוין כי ניהול ההוכחות נצרך בשל טענות הגנה אלו ואחרות, למרות שהנאשם בעצמו הודה עוד בשלב חקירתו במשטרה בהכאת המתלונן בעורפו באמצעות הבקבוק.

הנאשם יליד 1976, גרוש ואב ל- 4 ילדים קטנים. יש לו הרשעה אחת קודמת משנת 2010 בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות כלפי אשתו ושתי עבירות של איומים כלפיה, אחת באמצעות סכין. באותו הליך ת.פ. 1832/09, נגזר על הנאשם מאסר על תנאי של 6 חודשים ומבחן במשך שנה. יצוין כי באותו תיק היה הנאשם עצור עד תום ההליכים, ושהה 8 חודשים במעצר.

הוזמן בעניינו של הנאשם תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר, מתואר הנאשם כאדם בעל נטיה לאלימות שאף גדל בבית שבו נחשף לאלימות. בעקבות העבירות כלפי אשתו, הוא שולב בתוכנית טיפולית למניעת אלימות בפיקוח של שירות המבחן. מדווח כי הנאשם היה בטיפול אינטנסיבי ב"בית נועם" ובתקופה זו החל גם בטיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי. לאחר מכן שולב הנאשם לתוכנית המשך במשך 5 חודשים, אשר הופסק בשל חוסר התאמה לטיפול. מטפליו של הנאשם התרשמו שהוא נרתם כפי יכולתו לתוכניות, אך לא השיג שליטה עצמית מלאה בנטיותיו האימפולסיביות וההפנמה  הדרושה לכך. בהמשך, סירב הנאשם  להצעות שירות המבחן להשתלב בטיפול קבוצתי נוסף ובהמשך הטיפול התרופתי שהחל קודם לכן.

הנאשם הביע חרטה בפני קצינת המבחן על התנהגותו כלפי אשתו וכלפי המתלונן בתיק הנדון, וטען כי הפיק מהטיפולים ואינו זקוק עוד להמשך טיפול.

באשר להמלצת שירות המבחן, הוצע לנאשם שירות לתועלת הציבור אך הוא סירב בטענה שהוא משקיע את מירב זמנו ומאמציו לשמירה על מקום העבודה כדי לפרנס את עצמו ולשלם דמי מזונות. נוכח עמדתו ביחס לשל"צ ולהמשך הטיפול, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם מאסר במשך שנתיים, נוכח חומרת העבירות, העדר לקיחת אחריות שהתבטא בניהול ההוכחות והעדר המלצה טיפולית של שירות המבחן. הוא גם ביקש לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלונן. לעומתו, ביקש הסניגור להקל עם הנאשם ולהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, בטיפולים שהנאשם עבר לאחר ביצוע העבירה, החרטה שהביע, העדר נזק גופני לאורך זמן למתלונן  והעדר הרשעות הקודמות למועד ביצוע העבירה הנדונה. עוד טען הסניגור שיש להתחשב בתקופת המעצר הארוכה במהלך ניהול התיק הפלילי הנוסף.

הנאשם בדברו האחרון לפני מתן גזר הדין, הביע חרטה על המעשה וטען שלמד את הלקח מהחוויה הקשה של המעצר הארוך בתיק האלימות כלפי אשתו. הוא טען שהוא הפיק מהתוכניות הטיפוליות של שירות המבחן והתחייב שיותר לא ירים יד על איש.

העבירות אכן חמורות.  כפי שטען ב"כ המאשימה בטיעוניו, המקרה יכול היה להסתיים באסון. לא מדובר במעידה חד פעמית כפי שמעידה הרשעתו בעבירות שביצע כנגד אשתו בשנת 2009. עם זאת, יש להביא בחשבון כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני למעלה מ- 4 שנים. בסופו של דבר, נראה כי לא נגרמה נכות למתלונן כתוצאה מהתקיפה. הנאשם עבר תוכנית טיפולית אינסטנטיבית אחר ביצוע העבירות כנגד המתלונן וכנגד אשתו והפיק מהטיפול אם כי לא בהתאם לציפיות שירות המבחן. האפקט ההרתעתי מפני שימוש באלימות הושג לדעתי במעצר הארוך של 8 חודשים במהלך ניהול המשפט בגין האלימות כלפי אשתו. אינני חושב שהנסיבות מצדיקות את החזרתו של הנאשם לריצוי מאסר נוסף אחר סורג ובריח. ניתן להשיג את מטרות הענישה האחרות,  מטרת הגמול ומטרת תיקון הנזק, על ידי אמצעי ענישה אחרים.

באשר לעונש הפיצויים, החלטתי לגזור פיצויים לא גבוהים בהתחשב במצבו הכלכלי הדחוק של הנאשם.

לאור כל האמור, החלטתי לגזור על הנאשם עונשים כמפורט להלן:

1.         מאסר בפועל של 6 חודשים, שירוצו בעבודות שירות בבית החולים וולפסון, 8.5 שעות יומיות, החל מיום 11.3.12.  על הנאשם להתייצב באותו יום בשעה 08:00 במפקדת מחוז מרכז של שב"ס יחידת עבודות שירות ברמלה. (הגעה באוטובוס מתחנת מרכזית או לוד קו 247).

2.         מאסר על תנאי של 6 חודשים, למקרה שיעבור עבירה של אלימות פיזית במשך 3 שנים.

3.         מאסר על תנאי של 60 יום, למקרה שיעבור עבירה של איומים במשך 3 שנים.

4.         פיצויים למתלונן בסך של 3,000 ש"ח, אשר ישולמו בתשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 300 ש"ח לחודש, החל מיום 1.1.13 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

5.         קנס בסך 1 שקל להבטחת תשלום הפיצויים.

6.         אם לא ישולמו הקנס והפיצויים, ירצה הנאשם 21 ימי מאסר.

זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.

העתקים  יישלחו לממונה על עבודות השירות ולשירות המבחן.